מדדים לגינה הם כלים שמספרים מה קורה במים עוד לפני שהצמח מגיב. בקטגוריית מדדים נמצאים מד PH ומד מוליכות EC לבדיקת מים ותמיסות השקיה, ולצידם סדרת משאבות מים קטנות של אטמן שמשמשות להזרמת מים במזרקות, בבריכות נוי ובמערכות סגורות.
במבט ראשון השילוב נראה מקרי, אבל שני התחומים נוגעים באותו נושא: המים שמגיעים לצמחים או שמסתובבים במערכת. המאמר מסביר מה בדיוק מודדים מד PH ומד EC, איך קוראים את המספרים, ואיך מפענחים את הנתונים שבכותרות המשאבות, ליטר לשעה וגובה במטרים, ומה הם אומרים בפועל.
חלק ראשון: מה מודדים במים
מים אינם רק H2O. מי ברז, מי גשם ומים שהוסף להם דשן מכילים מלחים, מינרלים וחומרים מומסים בכמויות משתנות. שני מדדים פשוטים נותנים תמונה ראשונית של המצב: PH ו-EC.
PH: חומציות ובסיסיות
סולם ה-PH נע בין 0 ל-14. ערך 7 נחשב ניטרלי, ערכים נמוכים ממנו חומציים וערכים גבוהים ממנו בסיסיים. הסולם לוגריתמי, כלומר הפרש של יחידה אחת מבטא הבדל של פי עשרה בריכוז יוני המימן. לכן שינוי מ-6 ל-7 אינו שינוי קטן, גם אם המספרים נראים קרובים.
בגינון, ה-PH חשוב בעיקר משום שהוא משפיע על הזמינות של יסודות הזנה. יסוד מסוים יכול להימצא במים או בקרקע, ובכל זאת להיות פחות זמין לשורשים כשה-PH רחוק מהטווח שבו הוא מתמוסס היטב. רבים מצמחי הגינה והירקות גדלים בדרך כלל בטווח שבין חומצי מעט לניטרלי, אבל יש צמחים שמעדיפים קרקע חומצית יותר ויש כאלה שמסתדרים עם קרקע בסיסית. הטווח המתאים לכל צמח מופיע בספרות הגינון ובהוראות של יצרני הדשנים.
EC: מוליכות חשמלית
EC הוא קיצור של Electrical Conductivity. מים מזוקקים כמעט אינם מוליכים חשמל, וכל מלח שמתמוסס בהם מוסיף יונים שמעלים את המוליכות. מד EC מעביר זרם חלש בין שתי אלקטרודות ומודד כמה בקלות הוא עובר. ככל שיש יותר חומרים מומסים, הערך גבוה יותר.
המדידה הזו אינה מבחינה בין סוגי המלחים. EC גבוה יכול לנבוע מדשן שהוסף בכוונה, ממים קשים או מהצטברות מלחים במערכת. לכן EC הוא מדד כמותי ולא איכותי: הוא אומר "כמה", לא "מה".
EC מול TDS
מכשירים רבים מציגים גם TDS, קיצור של Total Dissolved Solids, ביחידות ppm. ברוב המכשירים הביתיים ה-TDS אינו נמדד ישירות אלא מחושב מתוך ה-EC בעזרת מקדם המרה. מאחר שיצרנים שונים משתמשים במקדמים שונים, שני מכשירים יכולים להציג ערכי TDS שונים לאותם מים בדיוק. בהשוואה בין מדידות, נוח יותר להשוות ערכי EC, או לפחות לוודא ששתי המדידות נעשו באותו מכשיר.
מקורות מים שונים, מדידות שונות
אותו מד ייתן תוצאות שונות מאוד לפי מקור המים. מי ברז בישראל מכילים בדרך כלל כמות מורגשת של מלחים ומינרלים, והם נחשבים קשים יחסית ברוב האזורים, ולכן ערך ה-EC שלהם אינו אפס. מי גשם שנאספו מהגג מכילים מעט מאוד מלחים, ולכן ה-EC שלהם נמוך, אבל ה-PH שלהם יכול להשתנות לפי המשטח שעליו זרמו והמיכל שבו נאגרו. מי מזגן, שמגיעים מעיבוי של אדי מים, דומים במובן הזה למים מזוקקים ומכילים מעט מאוד חומרים מומסים. מים שעברו מסנן אוסמוזה הפוכה מגיעים גם הם לערכי EC נמוכים מאוד.
המשמעות המעשית היא שערך EC בתמיסת השקיה מורכב משני חלקים: מה שהיה במים מלכתחילה, ומה שהוסף להם. מי שמודד את מי המקור לפני הוספת דשן יודע מאיזו נקודה הוא מתחיל, ויכול לראות כמה מהערך הסופי נובע מהדשן עצמו.
איך נראית עבודה עם מד PH ומד EC
בקטגוריה יש מד PH ומד מוליכות EC. העבודה עם מדים מסוג זה דומה ברוב המקרים:
- לוקחים דגימת מים או תמיסה בכלי נקי.
- טובלים את קצה המכשיר עד לסימון שהיצרן מציין.
- ממתינים שהקריאה תתייצב, ורושמים את הערך.
- שוטפים את קצה המכשיר במים נקיים, מנגבים בעדינות ומחזירים את המכסה.
מגדלים רבים מנהלים יומן פשוט: תאריך, ערך PH, ערך EC, סוג הדשן והכמות. אחרי כמה שבועות היומן מראה מגמות, למשל עלייה הדרגתית ב-EC במיכל שממנו המים מתאדים.
כיול
מדי PH נוטים לסטות עם הזמן, ולכן מכיילים אותם בעזרת תמיסות ייחוס בעלות ערך ידוע, בדרך כלל 7.00 ולעיתים גם 4.00 או ערך נוסף. גם מדי EC מכוילים בתמיסת ייחוס. אופן הכיול, הכפתורים והתדירות שונים ממכשיר למכשיר ומפורטים בהוראות היצרן.
טמפרטורה
מוליכות חשמלית עולה כשהמים מתחממים, ולכן אותה תמיסה תיתן ערך EC שונה בבוקר קריר ובצהריים חמים. מכשירים רבים מבצעים פיצוי טמפרטורה אוטומטי ומציגים ערך מנורמל לטמפרטורת ייחוס. גם מדידת PH מושפעת מטמפרטורה, ולכן מדידה עקבית בתנאים דומים מקלה על השוואה.
תחזוקה ואחסון
במדי PH רבים האלקטרודה עשויה זכוכית רגישה, והיא נפגעת מהתייבשות, ממכה או ממגע עם משטח קשה. נהוג לשמור אותה עם המכסה ולעיתים עם תמיסת אחסון, לפי הוראות היצרן. במדי EC האלקטרודות עמידות יותר, אבל גם עליהן מצטברים משקעים לאורך זמן, והן מנוקות לפי ההוראות.
איפה המדידות האלה פוגשות את הגינה
מי שמדשן דרך מערכת ההשקיה, מגדל בהידרופוניקה או משתמש במי מזגן ובמי גשם שנאספו, נתקל בשאלות של PH ו-EC. מערכות דישון והשקיה נמצאות בקטגוריית מערכות גינון, והדשנים עצמם בקטגוריית דשנים וזרעים. הכמויות והריכוזים של כל דשן נקבעים לפי הוראות היצרן, והמדידה עוזרת לראות מה קרה בפועל בתמיסה.
חלק שני: משאבות מים קטנות ואיך קוראים את הנתונים
המשאבות בקטגוריה הן סדרת AT של אטמן, שישה דגמים שנבדלים בספיקה ובגובה ההרמה. הנתונים בכותרות הם המידע המרכזי להשוואה ביניהן.
| דגם | ספיקה מרבית (ליטר לשעה) | גובה הרמה מרבי (מטר) |
|---|---|---|
| AT102 | 600 | 1.4 |
| AT103 | 1200 | 1.8 |
| AT104 | 2200 | 2.6 |
| AT105 | 2200 | 2.6 |
| AT106 | 2600 | 3.4 |
| AT107 | 3500 | 3.8 |
לפי הכותרות, ל-AT104 ול-AT105 אותם נתוני ספיקה וגובה. ההבדלים ביניהם, אם ישנם, אינם מפורטים בכותרת ומופיעים בדף המוצר או בהוראות היצרן.
ספיקה מרבית: המספר הגדול
הספיקה בכותרת, למשל 600 ליטר בשעה ב-AT102, היא הכמות המרבית שהמשאבה מזרימה כשהמים כמעט אינם צריכים לעלות. זהו נתון השוואתי, לא הספיקה שתתקבל בכל התקנה. 600 ליטר בשעה הם 10 ליטרים בדקה, ו-3500 ליטר בשעה הם כ-58 ליטרים בדקה.
גובה הרמה מרבי: המספר השני
גובה ההרמה הוא הגובה המקסימלי שאליו המשאבה מסוגלת לדחוף עמוד מים. בגובה הזה הספיקה מתקרבת לאפס: המים מגיעים לשם, אבל כמעט לא זורמים. בין שני הקצוות האלה יש עקומה. ככל שהפרש הגובה גדל, הספיקה יורדת. לכן משאבה שמעלה מים לגובה של מטר אחד תספק פחות מהספיקה שבכותרת, ומשאבה שעובדת קרוב לגובה המרבי שלה תספק רק חלק קטן ממנה.
התנגדות הצינור
מעבר להפרש הגובה, גם הצינור מוסיף התנגדות. צינור ארוך, צר או מפותל, מחברים, זוויות ופיה צרה בקצה מורידים את הספיקה. בהתקנה של מזרקה עם צינור קצר וישר ההפסד קטן, ובמערכת שבה המים עוברים כמה מטרים של צינור דק ההפסד גדול יותר. חלק מהמתכננים מתייחסים להתנגדות הזו כאל "גובה נוסף" ומוסיפים אותה לחישוב.
דוגמה לחישוב
נניח מזרקה שבה פני המים נמצאים 40 סנטימטרים מתחת לפתח היציאה, עם צינור קצר. הפרש הגובה הוא 0.4 מטר, וזה רחוק מגובה ההרמה המרבי של כל הדגמים בטבלה. במצב כזה כל אחד מהדגמים יעבוד בחלק הגבוה של העקומה שלו, וההבדל ביניהם יתבטא בעיקר בכמות המים שתזרום. במפל שבו המים צריכים לעלות 2 מטרים, המצב שונה: AT102 ו-AT103 נמצאים כבר מעבר לגובה המרבי שלהם, ושאר הדגמים יעבדו בספיקה מופחתת. נתוני עקומה מדויקים מופיעים בהוראות היצרן כשהם זמינים.
השוואה לפי גודל הפרויקט
אפשר לחשוב על הסדרה כעל סולם. בקצה התחתון, הנתונים של AT102, עם 600 ליטר בשעה, תואמים זרימה עדינה: מזרקת שולחן, אקווריום קטן או מערכת הידרופונית ביתית. AT103 מכפיל את הספיקה ומוסיף מעט גובה. הדגמים האמצעיים, AT104 ו-AT105, מגיעים ל-2200 ליטר בשעה ולגובה של 2.6 מטרים, נתונים שמתאימים בדרך כלל למזרקות גינה בינוניות ולבריכות נוי קטנות. בקצה העליון, AT106 ו-AT107 מגיעים לגובה של יותר משלושה מטרים, וזה נותן מרווח במפלים גבוהים או במערכות שבהן המים עוברים צינור ארוך.
הסולם הזה הוא תיאור של הנתונים בכותרות בלבד. ההתאמה בפועל תלויה בגודל האגן, בגובה, בצינור, בפיה ובמה שהיצרן מציין לגבי סוג המים שהמשאבה מיועדת להם.
שימושים נפוצים במשאבות מסוג זה
- מזרקות ומפלי מים בגינה: המים מסתובבים במעגל סגור בין אגן תחתון לנקודת יציאה גבוהה.
- בריכות נוי: הזרמת מים לסינון או לאוורור.
- אקווריומים: הזרמה בתוך המיכל או העברה למסנן חיצוני.
- הידרופוניקה: העלאת תמיסת הזנה מהמיכל אל מגשי הגידול, ובמקרה כזה ה-PH וה-EC של התמיסה נבדקים במדים שבאותה קטגוריה.
- מערכות קירור ומחזור מים קטנות: הזרמה במעגל סגור.
משאבות למים דלוחים, לניקוז ולביוב הן עולם אחר לגמרי, עם ספיקות, מעברים ומבנים שונים. מי שמתעניין בהן יכול לעיין במאמר על משאבה טבולה: מים נקיים, דלוחים וביוב ובקטגוריית משאבות.
חשמל, מים ותחזוקה
משאבה שעובדת במים מחוברת לרשת החשמל, ולכן ההתקנה כרוכה בשיקולי בטיחות. שקע חיצוני מוגן, כבל שאינו נמתח ואינו עובר במקום שבו דורכים עליו, ומפסק פחת בלוח החשמל הם חלק מהתנאים שמופיעים בדרך כלל בהוראות של יצרני משאבות. התקנות חשמל חדשות בחוץ נעשות בדרך כלל על ידי חשמלאי מוסמך.
מבחינת תחזוקה, הבעיה הנפוצה ביותר היא הצטברות של אצות, עלים ומשקעים בכניסת המים ובגוף המשאבה. סימן מוכר לכך הוא ירידה הדרגתית בזרימה. הניקוי נעשה בדרך כלל כשהמשאבה מנותקת מהחשמל, לפי הוראות הפירוק. משאבות רבות מסוג זה אינן מתוכננות לעבודה יבשה, ולכן שומרים שמפלס המים במזרקה או במיכל לא יירד מתחת לגובה המשאבה. בקיץ, כשהמים מתאדים מהר, זו נקודה שחוזרת שוב ושוב.
שאלות שמשתמשים שואלים את עצמם
האם המדים מחליפים בדיקת מעבדה?
מד PH ומד EC מודדים שני פרמטרים בלבד. בדיקת מעבדה בודקת יסודות ספציפיים כמו חנקן, זרחן, אשלגן, נתרן או כלוריד, ולכן היא כלי אחר. המדים הידניים נותנים מדידה מהירה ותכופה, ובדיקת מעבדה נותנת תמונה מפורטת בנקודת זמן מסוימת.
אפשר למדוד PH של קרקע?
את מדי ה-PH לנוזלים לא נועצים ישירות בקרקע. השיטה המקובלת היא לערבב דגימת קרקע עם מים מזוקקים ביחס קבוע, לחכות שהחלקיקים ישקעו ולמדוד את הנוזל. התוצאה אינה זהה לערך שמתקבל במעבדה, אבל היא מאפשרת השוואה בין ערוגות או בין מועדים שונים.
מה עושים עם הנתונים?
ברוב המקרים הנתונים משמשים להשוואה: לפני ואחרי הוספת דשן, בין מקורות מים שונים, או לאורך זמן. ההחלטה מה לשנות בעקבות המדידה תלויה בצמחים, בשיטת הגידול ובהוראות של יצרני הדשנים והמכשירים.
כמה פעמים מודדים?
אין תשובה אחת. במערכת הידרופונית סגורה, שבה התמיסה מסתובבת שוב ושוב והמים מתאדים, יש מי שמודד כל יום או יומיים. בגינה רגילה עם דישון מזדמן, מדידה לפני הוספת דשן ואחריה מספיקה לרוב כדי להבין מה קורה. באקווריום ובבריכת נוי המדידה משתלבת בדרך כלל בשגרת הטיפול במים. בכל המקרים, מדידה עקבית באותו מכשיר ובאותם תנאים נותנת נתונים שקל יותר להשוות ביניהם.
לסיכום
מד PH מודד חומציות, מד EC מודד כמה חומרים מומסים יש במים, והמשאבות של אטמן מזרימות את המים במזרקות, בבריכות ובמערכות קטנות. כדי לקרוא נכון את הנתונים, זוכרים ש-EC אומר "כמה" ולא "מה", ושהספיקה בכותרת המשאבה נמדדת כמעט ללא הפרש גובה. את כל הפריטים האלה אפשר לראות בקטגוריית מדדים.
הבהרה: המאמר נכתב למטרות מידע כללי ובידור בלבד, ואינו מהווה המלצה, ייעוץ מקצועי או התחייבות מכל סוג. כל החלטה על בחירת מוצר, התקנה או שימוש היא באחריות הקורא בלבד, והחנות אינה נושאת באחריות לכל נזק או תוצאה הנובעים מהסתמכות על התוכן.